החלטה בתיק ב"ש 9416/07

1.         בקשות למתן סעדים זמניים ברכוש ולתנאי שחרור.

            במסגרת כתב האישום ביקשה התביעה לחלט רכוש השייך למשיבים: דירות, מכוניות, מיכליות, סכומי כסף במזומן ובבנקים, רכוש של  החברות ורכוש נוסף שנתפס בדירות המשיבים. כדי להבטיח את אפשרות החילוט, מבקשת התביעה ליתן צו זמני שיעמוד בתקפו עד להחלטה אחרת (ב"ש 9416/07). לבקשה זו הצטרפו טוענים לזכויות ברכוש. כמו כן מבקשת התביעה לקבוע תנאי שחרור לחלק מהמשיבים (ב"ש 9415/07).

כתב האישום

2.         בכתב האישום  שורה של אישומים כנגד 11 נאשמים ובהם המשיבים, והוא נסוב על מהילת דלק, אספקת חומרי מהילה, כיול משאבות דלק, הונאת לקוחות, חשבוניות פיקטיביות, הלבנת הון, שוחד, מירמה והפרת אמונים.

            על פי המבוא לכתב האישום,  בשנת 1999 הוקמה החברה י.ד. בניהו בע"מ, המשיבה 4 (להלן: "בניהו"), שעסקה בשיווק בנזין וסולר לתחבורה והסקה, הן ללקוחות פרטיים והן באמצעות תחנות דלק בבעלותה, כשמרכז פעילותה במושב אורה, סמוך לירושלים. היקף העסקים היה כ - 1,800,000 ליטר בחודש. החל משנת 2003 מנהלי החברה  היו המשיבים 1, 2 (להלן: "רפי, יוסי"). מנהל נוסף היה דוד דדוש שהיה גם בעל מניות ואף החזיק במניות בנאמנות עבור רפי. בשנת 2005 החליטו רפי ויוסי לצמצם את פעילותה של בניהו והקימו חברה בשם סי.אל הובלת דלקים בע"מ, המשיבה 5 (להלן: "סי.אל"), אליה העבירו את עיקר הפעילות.    השם המסחרי של שתי החברות הוא "אנרגיה 2000".

            המשיבה 6, נאות אחיה בע"מ (להלן: "נאות"), הינה חברה פרטית אשר בבעלותה שתי תחנות דלק, האחת צומת אורנים בירושלים והשנייה יפית בבקעת הירדן. מניותיה הוחזקו בידי משיב 3, אהוד זקן (להלן: "אהוד"). אך השליטה בחברה הייתה בידי מנהליה רפי ויוסי.

            על פי כתב האישום, מאז שנת 2003 ועד המעצר ביום 24.10.06, ביצעו המשיבים פעילות פלילית ענפה: רפי ויוסי וכן נדאל קטוש (נאשם 5 בכתב האישום), ביצעו מהילת דלקים ובכך הגדילו את רווחיהם לכל ליטר של דלק תוך שהם מטעים את הלקוחות כי קנו דלק תקני ולא מהול. היקף המהילה הנו עשרות מליוני ליטרים. המהילה צברה אצל המשיבים עודפים ועל מנת ליצור תיעוד חשבונאי, השתמשו המשיבים בחשבוניות מס פיקטיביות שנועדו ליצור מצג שווא של רכישת מליוני ליטרים של סולר. כמו כן נטען כי בתקופה מאי  - אוקטובר 2006, רפי ונאשם נוסף בשם בועז סיטבון היו מעורבים בכיול  משאבות, באופן שסיפק ללקוחות של תחנות דלק כמות קטנה ב - 3% מהמופיע במונה. הפעילות הזו הניבה למשיבים רווחים ניכרים שהוסתרו מפני הרשויות ובוצעו בהם פעולות שונות לצורך הלבנתם.

            בכתב האישום אחד עשר אישומים. הבקשה למתן צו זמני ברכוש מבוססת על אישום 9 שעניינו הלבנת הון ועל אישומים 1, 7, 8, שהם עבירות המקור.

            אישום 1 מייחס למשיבים: רפי, יוסי, נדאל קטוש, בניהו, סי.אל, עבירות של מהילת דלק בשנים 2003 - 2006  ומכירתו לציבור כאילו הוא דלק תקני ולא מהול. נטען כי המשיבים הללו השתמשו בחומרים נחותים, פטרוסול, שמן 10, נפטא, שמנים משומשים, טולואן משומש ועוד, ערבבו חומרים נוספים להסוות את המהילה. העבירות המיוחסות הן קשר לפשע, קשר להונות את הציבור, וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 499, 440, 415  לחוק העונשין.

            אישום 7  מייחס למשיבים: רפי, יוסי, אהוד, בניהו, סי.אל, יצירה ושימוש בחשבוניות פיקטיביות. נטען כי רפי ויוסי קשרו קשר עם דוד דדוש להשיג חשבוניות פיקטיביות, דדוש פנה למחמד חאמד וזה סיפק לבניהו חשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ -  87,000,000 ש"ח לתקופה 2003 - 2005, ולאחר מכן סיפק חשבוניות פיקטיביות לסי.אל בהיקף של כ - 4,600,000 ש"ח. חשבוניות אלה נרשמו בספרי החברות. העבירות המיוחסות הן על פי סעיפים 117 לחוק מע"מ  ו - 220 לפקודת מס הכנסה.

            אישום 8   מייחס למשיבים: רפי, יוסי, אהוד ונאות, יצירה של  חשבוניות מס פיקטיביות בשנת 2006 של חברות בשם אסימו בע"מ ומ.ו.ב. הארץ בע"מ. נעשה שימוש בחשבוניות שהיו בהיקף של כ - 1,300,000 ש"ח. העבירות המיוחסות הן לפי סעיפים 117 לחוק מע"מ 220 לפקודת מס הכנסה.

            אישום 9 שעניינו הלבנת הון, מבוסס כאמור על עבירות המקור באישומים 1, 7, 8, ונטען בו כי עקב ביצוע העבירות הללו, הפיקו המשיבים הכנסות של עשרות מיליוני ש"ח כתוצאה ממכירת דלק מהול ושימוש בחשבוניות פיקטיביות, והכנסות אלה מהוות רכוש אסור כהגדרתו בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון. עוד נטען כי המשיב רפי ניסה להלבין כספים באמצעות רכישת כרטיסי הגרלה זוכים וכן הפקיד כספים בחשבון רעייתו; המשיב יוסי קנה דירה בירושלים ורשם עליה במרמה משכנתא לטובת אביו ועשה מצג כאילו קיבל מאהוד הלוואה בסך 300,000 ש"ח לצורך רכישת הדירה. העבירות המיוחסות הן הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור על פי סעיפים 3,4 לחוק איסור הלבנת הון.

3.         הצדדים חלוקים הן באשר לקיום ראיות לכאורה והן באשר  לקיום עילת חילוט או למתן צו זמני ברכוש.

            חומר הראיות הנו מקיף ורב. לדיון בבקשה זו הוגשו שבעה קלסרי מסמכים  המהווים את ליבת חומר הראיות. הסנגור הגיש שני תיקי ראיות.

ראיות לכאורה

4 .         המחלוקת על ראיות לכאורה נסובה למעשה על כל נושא וכל עד. לפיכך, אין מנוס מסקירה נרחבת בעניין זה, תוך התמקדות בשניים: ראיות בעניין מהילות, ראיות בעניין חשבוניות פיקטיביות. כיוון שהמבקשת עותרת גם לאיסור עיסוק של חלק מהמשיבים, אתייחס גם לשאלת כיול המונים.

5.         אימרותיו של דוד דדוש: אימרתו העיקרית הנה מיום 24.10.06 בה תיאר את ההיסטוריה של הפעילות במושב אורה, הזכויות בחברות וניהולן. לדבריו באפריל או מאי 2003 חזר לפעילות חברת בניהו, כאשר השליטה בכל הפעילות הינה של רפי ויוסי. "רפי סיטבון לימד את נדאל איך לעשות מהילות ובתקופות מסויימות כאשר הנפט היה זול, היו מוהלים נפט בסולר והיו מוכרים אותו בתור סולר" (עמ' 2 ש' 11). דדוש מסביר כי בכך גדלו הרווחים לכל ליטר. בסולר לתחבורה, המהילה היתה 30% נפט ואילו סולר לחימום ביתי המהילה היתה של 50%. כמו כן  נדאל, בהוראת רפי, עירבב שמן עם סולר שנמכר בתור סולר ומדובר: "בשמן ממוחזר שרוף והיה גם שמן 10 רגיל [שנקנה] ממפעל טאלוס שנמצא אחרי צומת שוקת" (עמ' 2  ש' 25). לדברי דדוש הוא ראה את המהילות במו עיניו, שכן כולם היו באותו שטח והיו צמודים זה לזה. לדברי דדוש כל הרישומים של הדלקים שיצאו נרשמו במחשב של יוסי סיטבון (עמ' 3).  בהמשך האימרה אומר דדוש כי משנת 2004 רפי ויוסי השתלטו על חברת בניהו, החלו לפתח יותר ויותר את נושא המהילות ואת שיווק הדלק המהול, וכי "המהילות היו מתבצעות כל יום חמישי בערב ובשישי במהלך היום" (עמ' 5 ש' 19) וכי אז היה מדובר ב - 50,000 עד 60,000 ליטר לשבוע ששווקו לתחנות דלק שונות, כגון בגבעה הצרפתית בירושלים.

            באשר לחשבוניות פיקטיביות, אמר דדוש כי בשנת 2003 רפי סיטבון הכיר לו את מחמד חאמד  וכי "בשלב מסויים פנה רפי למחמד וביקש אם יוכל להנפיק לו חשבוניות פיקטיביות  ובכך לחסל את החוב"  [חוב של מחמד לבניהו שלא נפרע] (עמ' 7 ש' 16). עוד הוסיף דדוש כי מחמד הסכים, ולפי דרישה של יוסי, המנכ"ל, בסוף כל חודש היה על דדוש להזמין את מחמד, ומחמד הוציא חשבוניות על פי הכמויות שיוסי ביקש, וכי החשבוניות נכתבו בכתב ידו של דדוש.  לדבריו, מאחורי החשבוניות לא עמדה הספקה של דלק.  כנגד החשבוניות הוצאו צ'קים, אך לצרכים של יוסי סיטבון " על מנת לשלם לספקים כסף מזומן אשר רכש בהם דלקים ללא חשבוניות" (עמ' 8 ש' 1). דדוש  מפרט בעמ' 8 לאימרתו את שיטת הפעילות וכי נקבע שמחמד יקבל 8 אג' לליטר, עבור כל חשבונית. מטרת קניית החשבוניות הפיקטיביות הייתה לכסות על עודף כמויות שנוצרו עקב המהילות. לדברי דדוש משפחת סיטבון הרוויחה מהחשבוניות הפיקטיביות למעלה מ - 500,000 ש"ח לחודש. עוד הוסיף בעמ' 9 כי את כל החשבוניות הפיקטיביות העביר מיד ליוסי סיטבון שהקלידן במחשב והעבירן להנהלת חשבונות, דבר שגרם לכך כי המע"מ קוזז. דדוש הוסיף כי אהוד  היה יד ימינו של יוסי אך אינו יודע אם היה לו קשר למהילות. 

            דוד דדוש מסר אימרה נוספת ביום 11/1/07 במהלכה הוצגה בפניו גירסתו של מחמד חאמד לפיה כל פעילותו בחשבוניות הפיקטיביות הייתה רק כנגד דוד דדוש. דדוש סירב לענות ושמר על זכות השתיקה.